אם עד היום לא הבנתם מה קורה כשלועסים במבה, בסרטון הבא תוכלו לקבל הסבר בצורה מקורית. אנימטור בשם הננינג פרסם לאחרונה סרטון המתבסס על איורים מתחילת המאה הקודמת של אחד הרופאים, רק שבמקום החלקים האנטומיים הוא שתל רכיבים מכניים. תלחצו PLAY!
אפי, בשבילך!
מזה זמן רב אני חושב איך ללכוד ולשתף אתכם ברגעים היפים שעוברים עלינו. חשבתי לפתוח בלוג מיוחד לנושא, אבל בסופו של דבר לא ראיתי טעם להתפזר, מה גם שהתמה "רגעים של אושר" בהחלט מתחברת לנושאים של הבלוג.
אשמח מאוד אם גם אתם (כן כן, שלושתכם הקוראים והחצי השני שלי) תשתפו אותי ברגעים של אושר מעל הקתדרה הזו.
אז הנה רגע של אושר טרי מהבוקר:
בזמן שאני רוכס את נעלי אני מבחין בקטנה מפנה את הכוס של השוקו בחזרה לכיור במטבח ומשאירה שובל טפטופים חומים על הרצפה.
ככה מרגישים כשהגוזלים מתחילים לעוף?
זר לא יבין זאת. חג פורים הסתיים ונותרנו עם מאגר שוקולדים וחטיפים שכמעט הצליחו לגמול אותי סופית מאהבתי לסוכרים.
אני מודה, היו משלוחי מנות שווים. היו כוונות טהורות ומלאות סימפטיה, אך בסופו של יום, יד נעלמה (לא זו עם הגבס) הניחה בתיקי 5 פסק זמן, 4 כיף כף, שוקולד מתפוצץ אחד וחטיף דמוי במבה שאני מתבייש להצהיר על כוונות קולינריות כלפיו.
זה אצלי רק כדי שלקטנה לא יהיו חורים בשיניים. למשמרת עד ארוחת צהריים. שלא יהיו אי הבנות, הזמן עד פסח מוגבל ואני הוא לא זה שיברח מאחריות!
היום סוף סוף הצלחתי לשים תגית לסרטוני ההתקהלות המשונים, המחוייכים והמיותרים שמסתובבים לאחרונה ברשת. מסתבר שיש לזה מונח שגור בעיתונות ובבלוגוספרה ועורכי ויקיפדיה השכילו להסביר את מהותו בעברית: "כנופיית בזק" ובאנגלית: פלאש-מוב - flash mob).
השאלה היא למה דווקא עכשיו. כנראה שסוף סוף יש את היכולות להתארגנות, ל"מרד הנחמד", בעיקר בזכות פריחת הרשתות החברתיות שמאפשרות התקהלות תחת קבוצות בעלי עניין משותף, גישה מהירה לחברים (בעצם, ראשיתן כבר במייל הויראלי הטיפוסי) ובכלל, נמאס שרק לדור הפרחים יש.
על פי רוב, זה נחמד, פרובוקטיבי, סתמי במידה מחממת את הלב ואם תפגשו אותם בצד הנכון, סביר להניח שתחייכו אבל יש גם כאלו שזה מעצבן אותם ויש גם צדדים פחות נחמדים לתופעה.
ישראלי או לא, כמובן שגם כנופיות הבזק הגיעו לארץ. קבלו כנופיית בזק (תסכימו איתי אחרי הסרטון, שהשם המתאים יותר הוא "התקהלות בזק") אחת בקניון ממילא, בירושלים:
ואחת בחיפה, בסך הכל לפני 4 ימים:
לאחרונה "קם לתחייה" במיילים ובבלוגים הנאום שנשא סטיב ג'ובס, מנכ"ל חברת אפל, בשנת 2005 בעת קבלת תואר הכבוד מאוניברסיטת סטנפורד (סטיב עצמו נשר מהקולג' אחרי כמה חודשים). במבט לאחור, הוא סוקר את ההיסטוריה האישית שלו ושולח מסר מעורר השראה לסטודנטים ולכולנו.
קצת ארוך (15 דק' בשני חלקים), אבל שווה את המאמץ.
תודה לדוד ואפי על ההמלצה!
חלק ראשון
חלק שני
אריאל הוציאה סדרת פרסומות שעושות כבוד למקצוע. אתם מוזמנים לנקות בעצמכם את הכתם הצבעוני. פשוט התמקדו בסימן ה+ הלבן למשך 10 שניות.
ואם כבר בפרסומות עסקינן, הנה קישור לסיכום פרסומות הסופרבול שהיה לפני כמה ימים. למי שלא יודע, הפרסומות בסופרבול הן משהו שראוי להתייחס אליו בכובד ראש 
כתבה מעניינת על ספרו החדש של טום ונדרבילט (41) - "טרפיק", גרמה לי להעריך מחדש את כישורי הנהיגה שלי (שכרגע מושבתים ברובם בעקבות גבס ביד). טום חקר לעומק (יותר מ4 שנים) את הפסיכולוגיה של הנהיגה ואת פקקי התנועה והוציא את מסקנותיו בספר שטיפס מיד למקומות הראשונים ברשימות רבי המכר.
תוכלו לקרוא עוד בכתבה הזו מתוך כלכליסט. ולממהרים, הנה כמה תובנות מעניינות:
ואם כבר דלהי - קבלו צומת טיפוסית. אמיתי לחלוטין:
קולטים?
אחד הקומיקאים מאוהבי ניו יורק החליט לעשות מעשה ולהוכיח לעולם שעל אף מליוני האנשים בעיר הצפופה הזו, אפשר למצוא שם הרבה אהבה. דווקא בימי הקור המקפיא של ניו יורק, קבע לעצמו יעד לחצות את מנהטן לאורכה על גבם וידיהם של אנשים טובים ומבלי לעשות צעד אחד בעצמו.
לא זה המקום לדון בצורות השונות בהן ניתן לפרש אירוע / מצב / השלימו את החסר, ואני משער שגם אתם לא פעם פלטתם "!Do" עם דפיקה קלה במצח. אשליות רבות רוכבות על הגל של הצדדים השונים של אותו מטבע. מצו"ב אחת שהיא פחות אשליה, אבל יש בה מסר מעניין. בפעם הבאה שמשהו לא מסתדר לי, כדאי שאנסה לראות באמת את התמונה השלמה.
