הגיגים על הדרך

לוגו RSS

קראתי לא מזמן מאמר מעניין בנושא שימושיות באינטרנט (ובכלל).

הרשו לי לפתוח בשאלה. בהנחה שלפחות חלקכם ראה מתישהו את הלוגו הכתום של RSS באתרי אינטרנט. כמה מכם יודעים מה זה RSS ?

אני מודה שעד לפני כמה שבועות לא בדיוק הבנתי מה זה וכל פעם שניסיתי להתחיל להשתמש בערך המוסף שהמונח הזה מייצג, זה עשה לי פריחה בלבן של העין .
אם גם אתם לא מבינים מה זה, מסתבר שאתם לא לבד. השם RSS אינו מסביר פנים לגולש הממוצע וזה די מטריד בוני אתרים שאכפת להם שהגולשים שלהם יהיו מרוצים.
גם פירוט ראשי התיבות, לו היו מצורפים, לא היו מקלים עליכם - Really Simple Syndication - מה זו סינדיקציה????? (שלא לומר, לעזאזל).

בכמה אתרים ראיתי שקראו לזה "רסיסים" שזה יפה ונחמד, אפילו קליט, אבל לא מסביר מה זה. פתרון פשוט יותר הגיע מבית היוצר של גוגל (כמובן) שפשוט שינו את השם ל "עקוב אחר נושא זה". אני לא יכול לומר בוודאות אם זה באמת עובד, אבל זו דוגמא לחשיבה מכוונת משתמש. הם לא פחדו להתפס כ"לא מקצועיים" אלא העבירו את זה למונחים עממיים ופשוטים. פשטות כבר אמרנו?

אז "על הדרך" - למי שלא הבין, RSS זה בלה בלה בלה (רכיב תיכנותי) שמאפשר לאנשים שמעוניינים לעקוב אחר נושאים מסוימים באתר לקבל את התוכן אצלו בתוכנה/באתר (בפרט לאפשר לאתרים אחרים להציג חלונית מידע שמקורו באתר שמספק את שירות ה RSS). (תקנו את ההגדרה, אם לא דייקתי).

שמא תאמרו - טול קורה מבין עיניך, שהרי בבלוג הזה ממש (מצד שמאל), מופיע קישור לRSS תמים למראה, אז עכשיו שאתם יודעים, אני דווקא בעד להחדיר את המושג הזה לעולם שלנו (בעיקר בגלל שהוא לא תופס מקום), אבל זה כבר נושא לפוסט אחר…

אוריאל

לומדת ומתבוננת בהיבטים של להיות מושלם מול להיות שלם.

פשוט.

בנקודה כה מדויקת זו אפשר להכיל, להתבונן וללמוד ללא תנאי.

כשאנו יוצאים מהנקודה ומתחיל הסחרור להיות מושלם, שם מתחיל התסכול. שם רוצים לעשות הכל נכון, הכל כמו שצריך אבל אז מבינים שזה לא כ"כ ברור- מה צריך? מה אני צריך? מה הוא צריך?

הנה כמה מילים מתחילות- על המקום שבין תסכול לאהבה:

המילים נולדו בעקבות מפגש בין שאלה מרתקת שהעלתה חברה- אם התסכול כה שורף, מדוע יש צורך בו כדי להגיע למקום טוב יותר? איזה כוח כבר קיים בתסכול?

ומה שעלה:

נראה שהאנושות גדלה בעולם השוואתי כבר תקופה ארוכה- כבר בתחילת הדברים אומרים בני ישראל לריבון עולם- "ראה את האוכל המדהים שאכלנו במצרים ובמדבר אנו רעבים"… להשוות בין א' לב'. מתוך מקום שכזה על מקומה של שמחה צומח הנגדי, התסכול העצב או מה שמתאים. הכלי שנקרא שמחה קיים בלב האדם מבריאתו, מבריאת העולם. התסכול נולד אחרי. מתוך הקושי לברור ולהצמיח את השמחה נוצר הצורך בתסכול- בשריפה, באש, ובתחושות שתיארת בצורה כ"כ מדהימה ומענינת. החום של הלב הלך וגבר עד לכדי אש. ועתה בידינו קיימת האפשרות לעדן, לברור, לזכך ולטהר ע"מ להגיע לאותו מצב ראשוני ועדין שנקרא (אולי..) שמחה, אהבה. הכוח התיסכולי שמתפרץ מראה על כיוון, אומנם בצורה גסה אך יש לו כיוון, הוא מורה על דרך ואם נשייף אותו נקבל נקודה ברורה יותר במציאות שמולנו.

אז זה חלק מהדרך כדי להיות שלם ולא מושלם עבורי- ללמוד לשייף, לזכך ולהבין בספיגה מלאה שהמושלם הוא כוח רחב בדרך להיות שלם.

בדרך להיות אני- אני ללא תנאים.

בשמחה,

אפרת