הסיפור שמאחורי הסרטון הבא הוא על חבורת נערים שלקחו שיר משונה מאחד הסיפורים בתוכנית רדיו פופולארית (this american life), תוכנית בה מושמעים סיפורים שונים ומשונים המתרחשים באמריקה, ערכו אותו ברימקס ורקדו את נשמתם על המדשאות.
שמח, לא?
This American Life from Jeff Carpenter on Vimeo.
על מה אתם חושבים כשאתם שומעים "הרמבם" ? פילוסוף, מורה הלכה, רופא ? אריסטו, חומר וצורה, הגלגלים, העולם קדמון או מחודש ? על ד"ר מאיר בוזגלו שמתעמק ברעיונותיו ושואל למה לקח כל כך הרבה זמן עד שהופיע סרט על הרמבם בטלויזיה הישראלית ?
לי זה גם מזכיר רעיונות של ימי הביניים, מין חשיבה נוקשה, מדכאת קצת, ממש לא הייתי חושב שמדובר בדמות מצחיקה.
אבל דוד בן יוסף בספרו "עיגולי השמחה של דסי" מראה לנו משהו אחר:
יום אחד הביאו אלי למרפאה, ילד שסבל מקצרת חמורה.
היה משועבד למשאף ביתי.
ולפעמים, כאשר נתקף בחוסר נשימה חמור, הוא היה נזקק באופן דחוף למשאף המשוכלל של המרפאה.
הביאה אותו אמא שלו, שגם היא בקושי היתה מסוגלת לנשום מרוב בהלה.
השכיבו את הילד על מיטת הטיפול והרופאה נגשה להכין את המשאף.
תוך כדי הכנה, נפל אחד החלקים של המשאף על הרצפה ונשבר.
שתי הנשים הותקפו בהלה.
התחילה הרופאה לחפש חלק מחליף לחלק שנשבר.
אני מתבונן בילד הנושם בקושי, זועק לעזרה, בלי מילים.
פניו מכחילים.
בכיס שלי תמיד, לשעת חרום, מצוי כדורמבם.
מה זה כדורמבם?
זה כדור הפלא נגד כאב ראש, כאב בטן כאב לב ועוד ועוד כאבים מכאבים שונים.
ולמה אני קורא לו כדורמבם?
מפני שהרמבם מספר בספר שלו "פרקי משה", בפרק ח"י , על התגלית שלו למניעת כל המחלות ולהבראת כל המחלות.
כל אחד והתגליות שלו.
גם לרמב"ם מותר, לא?
אומר רמבמנו החביב שהדרך למנוע את כל המחלות ולהבריא את כל המחלות היא דרך השמחה.
אומר רמבמנו החביב שהדרך הקלה ביותר להגיע אל השמחה היא דרך השחוק בכדור הקטן.
ממש לא יאומן!
מהרמב"ם הענקי הזה, הייתי מצפה למשהו יותר רציני מאשר רעיון ילדותי כזה.
אני חושד ברמב"ם שגם הוא היה תינוק קשיש.
תינוקשיש שלא התנתק מן השורש שלו.
עוז וחדווה במקומו.
עכשיו,
אמרתי בלבי, אולי הזמן לבדוק אם הכדורמבם מסוגל להבריא ילד עם התקפה חמורה של קצרת.
הוצאתי מהכיס כדור אחד, נגשתי אל הילד, הראיתי לו את הכדור ואמרתי לו
"בוא חמודי! בוא איתי! עד שאמא והרופאה יתקנו את המשאף, נשחק קצת יחד".
הילד הביט אל הנשים המבוהלות.
הילד הביט אל הפנים השוחקות שלי.
והחליט.
עזרתי לו לרדת מהמטה,רץ איתו אל חדר ההמתנה, זורק אליו כדורמבם.
מבקש אותו לזרוק אלי חזרה.
מבלי להרגיש, שקענו שנינו במשחק נלהב, משעשע, מעורר שחוק.
שחוק קדוש.
הכדורמבם מתחמק מאתנו, ואנחנו רודפים אחריו, מתגלגלים על הרצפה.
מתגלגלים מצחוק.
ככה רגעים ארוכים, עד שהופיעה הרופאה, שקראה לילד ואמרה לו שהמשאף כבר בסדר.
"גם אני כבר בסדר!" - אמר הילד - "אני כבר לא צריך שום משאף"
מראה לרופאה איך הוא נושם וגם נושף.
אנשים אינם מתקשים בכלל להאמין לרופאים.
אמונה שלמה.
אנשים מתקשים להאמין לרמב"ם שעליו נאמר ממשה עד משה לא קם כמשה.
אנשים משתמשים בביטוי "למות מצחוק!"
אף אחד עוד לא שמע על אדם שבאמת מת מצחוק.
אבל,
לצערי, לכאבי ולבושתי אני רואה המוני אנשים מתים מחוסר צחוק.
אנשים נולדים תוססים והם מתים גוססים, גוססים, גוססים. מסיימים את החיים שלהם, הרבה לפני הזמן שהוקצב להם.